אחריות רשות מקומית בשל תאונות ברשות הרבים
שושנה בת 63 הלכה ביום שישי על המדרכה לאחר שסיימה לעשות קניות לשבת כאשר לפתע רגלה נכנסה לתוך שקע שיצר הפרש גבהים בין האבנים המשתלבות במדרכה. שושנה נפלה ונפגעה באופן קשה וכתוצאה מהנפילה נשברה ידה הימנית והיא פונתה לבית החולים. ידה של שושנה הושמה בגבס ובמהלך שנה שלמה נאלצה לעבור טיפולים רבים וכתוצאה מכך נאלצה להפסיד ימי עבודה רבים ונגרמו לה כאב וסבל רבים ביותר.
האם ישנה אחריות לאירוע המצער ואם כן - מי האחראי?
עירייה אשר באחריותה ו/או בשליטתה ו/או בתחום שיפוטה ארעה
התאונה אחראית למדרכות עיר ולרחובות המצויים ברשות הרבים.
העירייה, כרשות עירונית הפועלת על פי דין הנה אחראית לתקינות השטחים בתחום
שיפוטה וזאת בהתאם להוראות המפורטות בפקודת העיריות ולתקנות שתוקנו מכח הפקודה,
המתחזקת ו/או בעלת הפיקוח והשליטה על תחזוקת השטח בו ארעה התאונה.
סעיפים 235, 242(1), 249(11), 249(29) לפקודת העיריות [נוסח חדש] עוסקים במניעת מכשולים והסרתם. סעיף 235 עוסק בחובות העירייה ביחס ל"כל רחוב" באשר הוא - בין אם בבעלות פרטית ובין שאינו כזה (בעניין זה ראה ת"פ (י-ם) 2793/07 מדינת
ישראל נ' יוסף דב יעקובוביץ', פורסם בנבו).
רבות נכתב על חובת בעלים לשמירת שלומם וביטחונם של העוברים ושבים בשטח אשר
בבעלותם ו/או בחזקתם. (ראה בעניין זה ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 113, 125; ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' כהן, פ"ד נ(2) 112, 113; ע"א
8/79 גולדשמיט נ' ארזי, פ"ד לה(3) 399; ע"א 1531/04 סידי נ' מלכה ואח', תק-על 2007(1), 2121) כן ראה ת.א. (ת"א) 61396/04 פוגל אלה נ' נציגות הבית המשותף, פורסם בנבו:
"כבר נפסק ונכתב רבות באשר לחובתו הכללית של
בעלים/מחזיק במקרקעין לדאוג לתקינות המקרקעין ביחס לעוברים בדרך, בין אם
הבעלים/המחזיק הוא בעלים פרטי או רשות ציבורית, וכנגזרת הוכרה חובת המשנה לנקוט
מבעוד מועד אמצעים סבירים למניעת נזק אשר הינו בגדר מתחם הצפיות הרלוונטי. ככל
שנקיטת אמצעים אלו ואחרים היא קלה ופשוטה יותר, כך תגבר חובת הבעלים/המחזיק
במקרקעין לנקוט בהם".
על העירייה, כגוף סטטוטורי, מוטלת הן חובת זהירות מושגית והן
חובת זהירות קונקרטית, שעניינה בטיחות הציבור בכלל ודאגה לבטיחותם ושלומם של
העוברים והשבים בדרכים הציבוריות הנמצאות בתחומיה, בפרט.
הואיל והשטח בו נפלה שושנה מצוי בתחום שיפוטה של
העירייה, מוטלת עליה החובה לדאוג להסרת מכשולים בדרכים. ראה לעניין זה לע"א
862/80 עיריית חדרה נ' זוהר ואח, פ"ד לז(3) 757:
"... חובותיה של הרשות המקומית - העירייה
בענייננו - ביחס לדרכים שברשותה מטילות עליה חובות לדאוג שלא יהיו מכשולים. ... על
פי חובותיה של העירייה ע"פ סעיף 235 ביחס לדרכים ציבוריות מוטלות עליה אותן
חובות בתור מי אשר דרכים ציבוריות בתחומה, ועל מנת לדאוג לשלומם של הנזקקים לדרכים
ציבוריות אלה"
בע"א 176/59 עיריית תל אביב נ' ישראל ראש חודש וערעור שכנגד, פ"ד ט"ז (1) 300, נקבע כי: "מקום שקיימים שקע, בור או פגם אחר בכביש ציבורי
שבתחומי העירייה אשר מהווים סכנה למשתמשים בו תהא העירייה חייבת כלפיהם לנקוט
אמצעי זהירות סבירים, אשר בכוחם להסיר את הסכנה או לפחות להרחיקה וזאת על ידי
ביצוע תיקון נאות תוך זמן סביר, גידור המקום, הצבת תמרור אזהרה בו או כיוצא
באמצעים אלה".
שושנה פנתה למשרדי בלא שידעה שניתן לתבוע את הרשות המקומית אשר היתה אחראית לתחזוקה של המדרכות. אנו הגשנו תביעה כנגד העירייה והצלחנו להוכיח שהעירייה פעלה בניגוד לדין תוך התרשלות בטיפול במדרכה אשר הביאה לתאונה המצערת בה נפגעה שושנה.
הפיצוי אותו קיבלה שושנה מהעירייה גילם בתוכו הן פיצוי בגין כאב וסבל והן פיצוי בגין נזק ממוני, כגון העסקת עוזרת בית והוצאות בגין תרופות ונסיעות. בנוסף, שושנה קיבלה פיצוי בגין הפסד ימי עבודה ואף נלקחה בחשבון האפשרות שבגין הפגיעה שושנה לא תוכל להתמיד בעבודתה בעתיד ועל כן קיבלה פיצוי גם בגין הפסדים העלולים להיגרם לה בעתיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה